מחקר ראשון מסוגו נערך בקרב בוגרי מערכת החינוך שחוו חרם בבית הספר
.
מחקר ראשון מסוגו נערך בקרב בוגרי מערכת החינוך שחוו חרם בבית הספר, כדי להבין את השלכותיו בחייהם הבוגרים. והממצאים לא קלים: 40% מההורים לא ידעו שילדם עובר חרם, רק ב-38% אחוזים מהמקרים בית הספר התערב, ו-63% אחוזים מהבוגרים שהשתתפו במחקר סובלים מהשלכות שפוגעות בבריאותם הנפשית, שנים לאחר שסיימו את מערכת החינוך.
.
למה ילדים עושים חרם?
סיבה מרכזית לחרם שעולה מהמחקר היא שהעומדים מאחוריו, ילדים ממעמד חברתי גבוה, מנהיגים את החרם על הקרובים להם בסולם החברתי כדי לחזק את עליונותם. בניגוד לסברה שלפיה החזק תוקף את החלש, חוקרים סבורים שבחלק מהמקרים הקורבן יכול להיות דווקא תלמיד חזק חברתית, שמרכזיותו מגבירה את סיכוייו להיות מטרה לבריונות. הילדים האחרים נגררים אחר מנהיגי החרם בחשש שחרם שהחרם יופנה כלפיהם, או מרצון למצוא חן בעיניי המנהיגים.
"בניגוד לסברה שלפיה החזק תוקף את החלש, חוקרים סבורים שבחלק מהמקרים הקורבן יכול להיות דווקא תלמיד חזק חברתית, שמרכזיותו מגבירה את סיכוייו להיות מטרה לבריונות".
.
איך נראה חרם?
שני הביטויים השכיחים ביותר לחרם הם הימנעות מדיבור עם הילדים המוחרמים, והימנעות מהזמנתם להשתתף בפעילויות קבוצתיות (60%). גם התנהגות אלימה כלפי הילדים המוחרמים דווחה בשכיחות גבוהה של יותר מ-50%.
החוקרים מציינים כי בתקופתנו נוסף הביטוי הווירטואלי, בעוד שהשיח ברשתות החברתיות נוטה להיות מקוטב ולהתמקד במסרים שליליים, האנונימיות והיכולת להסיר עקבות מגבירה מסרים תוקפניים. באשר להתמשכות החרם, 60% דיווחו שהוא נמשך שבועות אחדים, ו-20% על חרם שנמשך כשנה.
.
מהו תפקיד ההורים?
במחקר הנוכחי נמצא ש-40% מההורים לא ידעו על החרם, ו-10% מההורים שידעו - לא פעלו, כלומר כמחצית מההורים לא נקטו בפעולה כלשהי אחרי החרם שהם גילו שמתרחש בסביבתם. "להיעדר שיתוף הורי ייתכנו כמה סיבות", מסביר פרופ' גילת, "ראשית, ייתכן שהילדים חוששים לצער את הוריהם, מתביישים בחרם ונזהרים מלחשוף את קלונם בפניהם. הורים מסוימים מגיבים בשיפוטיות לאירועים שליליים שילדיהם מעורבים בהם, גם אם שלא במודע.
"הורים עלולים להעביר לילד מסר שהוא אחראי למצב או להביע אכזבה, אפילו בהבעות הפנים או באינטונציה. ההשפעה המיידית של אי-ידיעת ההורים היא היעדר תמיכה של המקור החשוב ביותר עבור הילד", הוא אמר.
חרם חברתי הוא בעיה רצינית שיכולה להשפיע קשות על ילדים. חשוב לזהות את הסימנים המוקדמים ולפעול בהתאם כדי לעזור לילדכם.
הנה כמה סימנים שיכולים להעיד על חרם חברתי:
.
סימנים לזיהוי חרם חברתי
* שינויים בהתנהגות: הילד הופך להיות מופנם, עצוב, חרד או כועס יותר מהרגיל.
* ירידה בלימודים: ציונים יורדים, חוסר עניין בלימודים, סירוב ללכת לבית הספר.
* בעיות חברתיות: קושי ביצירת קשרים חברתיים, חוסר חברים, תלונות על בדידות.
* סימנים פיזיים: כאבי בטן, כאבי ראש, קשיי שינה, חוסר תיאבון.
* הימנעות מפעילויות: הילד נמנע מפעילויות חברתיות שהיה נהנה מהן בעבר.
* תלונות של הילד: הילד מספר שהוא מרגיש דחוי, מוחרם או מושפל על ידי ילדים אחרים.
.
הפעלת הצוות החינוכי
אם אתם חושדים שילדכם חווה חרם חברתי, חשוב לפנות לצוות החינוכי בבית הספר בהקדם.
* דברו עם המחנך: שתפו את המחנך בחששותיכם ובסימנים שזיהיתם.
* פנו לייעוץ: בקשו מהצוות החינוכי עזרה וייעוץ כיצד להתמודד עם הבעיה.
* דרשו מעורבות: בקשו מהצוות החינוכי להיות מעורב ולנקוט בצעדים כדי לעצור את החרם.
* שתפו פעולה: עבדו יחד עם הצוות החינוכי כדי למצוא פתרונות ולתמוך בילדכם.
.
זכרו
* אל תתעלמו: חרם חברתי הוא בעיה רצינית ואין להקל בה ראש.
* תמכו בילדכם: הראו לילדכם שאתם אוהבים ותומכים בו.
* פעלו יחד: שתפו פעולה עם הצוות החינוכי כדי לעזור לילדכם להתמודד עם הבעיה.
ומה שבטוח לא לשבת בחיבוק ידיים! ולא להעביר לילד תחושת אשמה!
אתם לא צריכים לעבור את זה לבד, ליווי בתהליכי טיפול עם מטפלת רגשית ומנחת משפחה תעניק לכם את הכלים הדרושים בכדי לאפשר לכם ולילדכם לצלוח את הקושי, במקביל הטיפול יהיה מול הצוות החינוכי בבית הספר. ויחד נגיע לשינוי.
.
.
.
